נח אינו הדמות הנערצת בתנ"ך. כמה סיבות לכך. אחת מהן כי הוא מצא את עצמו שלא בטובתו בצילו של אברהם, והשנייה כי הוא איננו יהודי. המחשבה כי לא עשה דבר כדי להציל את אנשי דורו כמובן שאינה מסייעת בכך. אך אולי הסיבה הבולטת ביותר לכך היא שנח הוא דמות שאינה מתפתחת, נראה כי הוא נולד איש צדיק ותמים ומת איש צדיק ותמים (להוציא התקלה בצאתו מן התיבה).
אך יש מחז"ל שראו בכך את סוד כוחו של האיש הזה: "אמר רבי יוחנן כל מי שנאמר בו 'היה' – מתחילתו ועד סופו הוא צדיק". חז"ל מתארים אותו כמי שבנה את התיבה בלא פחות ממאה ועשרים שנה (לא הרבה במושגי אותם ימים, אך עדיין). האיש הזה מסור לתפקידו ולייעודו בכל מאודו, אף אחד לא יסיח את דעתו מן התפקיד שקיבל, גם אם יהיה ללעג ולשנינה. גם אם לא ניסה להשפיע על בני דורו, הרושם שיוצר אדם כזה על בני תקופתו אינו עניין של מה בכך. כך מבינים חז"ל את יכולתו לעבור את החורבן הנורא, ולהמשיך לחיות ולשקם את העולם החדש כאילו לא אירע דבר: "ר' לוי אמר כל מי שנאמר בו 'היה' – ראה עולם חדש". אנחנו מכירים אנשים כאלה ששרדו את השואה, אנחנו גם יודעים שלא כל אחד היה מסוגל לכך. אולי דווקא בגלל ה'אטימות' כביכול, דווקא בגלל חוסר הגמישות שלו, נבחר דווקא נח להעביר את העולם לתקופה שלאחר המבול.
המסירות הגדולה שלו במשימה הגדולה מתוארת גם היא בחז"ל: "אמרו רבותינו: שנים עשר חודש שעשה נח בתבה לא טעם טעם שינה, לא הוא ולא בניו, לא ביום ולא בלילה, שהיה עסוק לזון את הנפשות שהיו עמו. יש בהמה שהייתה אוכלת בשעה אחת ביום, ויש בשתים, ויש בשלש, ויש בארבע, ויש בשליש הלילה ויש באמצעו של לילה, ויש בקריאת הגבר. ומה היה מאכילן? כל מין ומין לפי שהיה למוד: תבן לגמלים, זמורות לפילים, שעורים לחמורים, חצובות לצבאים, זכוכית לנעמיות.
פעם אחת שהה נח לזון את הארי והכישו ויצא צולע, וזהו שנאמר? וישאר אך נח, ולא היה כשר להקריב קרבן והקריב שם בנו תחתיו". העובדה כי שם הוא זה שהקריב את קרבן ההודאה לאחר המבול, מסבירה את הבחירה בעם ישראל להיות ממלכת כהנים, ולא בבני נח. אך אל לנו לשכוח את התפקיד המופלא שנטלו עליהם בני נח- לשמר את עולם הטבע, ולדאוג לפיתוחו ולשגשוגו. לנו ניתן כמובן תפקיד נוסף- לצקת בו משמעות רוחנית וקדושה, אך אל לנו לשכוח גם את התפקיד הראשון והטבעי, וכמובן אל לנו לשכוח את אלה המוסרים את עצמם לכך בכל מאודם ובכל נפשם.
הרב זאב פרידמן