פרשת וירא- "ויצם אל בני ישראל… להוציא את בני ישראל…"- הרב נתנאל בוקס

בפרשתנו מקבלים משה ואהרן ציווי שבמבט ראשון נראה משונה ביותר:

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:" (ו', י"ג)

מה משמעות המלים: "ויצום אל בני ישראל"?

פירושים רבים נאמרו לכך, חלקם על דרך הפשט, וחלקם על דרך הדרש. נתייחס בשורות הבאות לשני פירושים מעניינים, אם כי, לא מחמיאים במיוחד, שניתנו – האחד קדמון, על ידי חז"ל במדרש, והשני ע"י אחד מן האחרונים: ר' מאיר שמחה הכהן מדווינסק בעל ה"משך חכמה".

חז"ל, בפסיקתא זוטרתא, מקשרים ציווי זה לנבואת יחזקאל (פרק כ'):

"וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל, ציווי זה עבודת כוכבים, כדכתיב ביחזקאל איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו (יחזקאל כ ז)…"

כלומר – הציווי הוא למשה ואהרן שיזהירו את בני ישראל שיעזבו את העבודה הזרה שבידם (כידוע מיחזקאל פרק כ', שעם ישראל בזמן השעבוד, עבדו את גלולי מצרים). ייתכן, שהדרשן הבין את הפסוק כך: "ויצום אל בני ישראל… להוציא את בני ישראל מארץ מצרים", במובן הרוחני. לא רק פרעה צריך לשחרר את ישראל ממצרים, אלא עם ישראל צריך לשחרר את עצמו מתרבות מצרים ומאמונותיה.

ה"משך חכמה" קורא גם הוא את הפסוק באופן זה:

"ייתכן כי גם אז במצרים היו גדולי האומה… והם היו משעבדים את בני ישראל לעבדים, שמכרו המצרים להם."

כלומר, גם הוא מבין שבני ישראל צריכים להוציא את בני ישראל ממצרים, אך הוא מבין זאת לא באופן רוחני, אלא באופן פיזי. ה"משך חכמה" מבין שבמצרים היו מבני ישראל ששיעבדו את אחיהם!

דבריו לכאורה מחודשים עד מאד, אך נראה שהם מבטאים אמת אנושית עמוקה, וזאת, במספר רבדים:

קודם כל, לעתים רבות הנמצאים בעמדות כח, מנצלים את מעמדם באופן הרסני. במקום להשתמש במעמדם כדי לקדם את החלשים, הם מתנכרים להם ופוגעים בהם (לעתים זאת כדי לומר: "אנחנו לא דומים להם, עבדים אלו כלל אינם אחינו"). רעיון זה נכון במציאות של גלות והתבוללות, אך גם בסיטואציות אחרות של הבדלי מעמדות. ניצול המעמד כדי לפגוע בחלש ולא כדי לעזור ולתמוך בו, אינו זר לנו, לצערנו.

שנית, נדמה שיש קשר עמוק בין הפסיקתא לבין דבריו של ה"משך חכמה". אם ידוע לנו שעם ישראל שקע רוחנית במצרים, סביר להניח שהוא שקע במצרים גם מוסרית. ההיטמעות וההיטמאות בתרבות המצרית לא הייתה חלקית, וכללה הזדהות והשתייכות לתרבות זו. על כן, היציאה ממצרים הייתה לא רק גאולה פיסית, ולא רק גאולה רוחנית, אלא גם גאולה מוסרית.

שנזכה להמשיך את התיקון הרוחני והמוסרי שיציאת מצרים תובעת מאיתנו לתוך חיינו וחיי החברה בה אנו חיים.

שבת שלום!

Share on facebook
Facebook
Share on google
Google+
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn
Share on pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בקטגוריה

רשימת התפוצה

רוצות לקבל עדכונים על הנעשה במדרשה? הזינו את כתובת הדוא"ל שלכם בתיבה והצטרפו לרשימת התפוצה שלנו