פרשת תצווה

סדר הציוויים על המשכן בפרשת תרומה ותצווה נראה מאוד מובנה וברור ( למעט מקום הציווי על מזבח הקטורת [בפרק ל במקום, לכאורה, בסוף פרק כה] ולמעט מקום הציווי על נר התמיד בסוף פרק כז, שלא נעסוק בהן כעת): תחילה מצווה התורה על בניית כלי המשכן והמשכן, מהפנים אל החוץ (שמות כה – כז), לאחר מכן עוסקת התורה בבגדי הכהונה (כח) ולבסוף מצווה התורה על האופן בו מקדשים את המשכן ואת הכהנים על מנת להתחיל לעבוד בו. הפרשה כולה מסתיימת בסוף פרק כט עם הפסוקים הבאים:

(מג) וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי.

(מד) וְקִדַּשְׁתִּי אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ לְכַהֵן לִי.

(מה) וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים.

(מו) וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם.

פסוקים אלו העוסקים, בעיקר, בהתוועדות של ה' ובהשראת השכינה במשכן מזכירים מאוד את הפסוק המופיע די בראשית פרשת תרומה, מייד לאחר הציווי על התרומות השונות (כה, ח): "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם". יש לנו, אם כן, מסגרת ברורה לעיקר פרשת המשכן: המטרה של השראת השכינה.

אלא שמעניין לשים לב למה שמופיע לפני פסוק הפתיחה (כה, ח) ופסוקי הסיום (כט, מג-מו). הפסוקים שלפני פסוק הפתיחה (כה, א-ז) עוסקים בציווי על התרומה, "כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ". המשכן חייב לבוא מנדבת הלב ומהתעוררות ספונטנית לעבודת ה' ורק כך אפשר ושייך לבנות משכן שתשרה בו שכינה. אלא שבפסוקים הקודמים לפסוקי הסיום (שמות כט, לח-מב) מופיעים ציווים בעלי אופי אחר לחלוטין:

(לח) וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם תָּמִיד.

(לט) אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם….

(מב) עֹלַת תָּמִיד לְדֹרֹתֵיכֶם פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה לְדַבֵּר אֵלֶיךָ שָׁם…

(מה) וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים.

(מו) וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם.

בסוף פרשת הציווי על המשכן התורה בוחרת להצמיד את פרשית קרבן התמיד להשראת השכינה במקדש. אומנם מקריבים סוגים שונים של קורבנות במזבח העולה שבחצר, אולם דווקא קרבן התמיד, הקרבן הטריוויאלי שאינו תלוי בהתעוררות מיוחדת, מבטיח את השראת השכינה.

נמצא שהשראת השכינה בתוכנו תלויה בשתי תנועות נפש מנוגדות: מחד ההתעוררות הרגעית המתחדשת והחד פעמית, ומאידך העבודה הקבועה והיום יומית. האיזון הנכון בניהם מציב את האדם מול נוכחות השכינה באופן האידאלי ביותר.

שבת שלום וחורף טוב,

Share on facebook
Facebook
Share on google
Google+
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn
Share on pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד בקטגוריה

רשימת התפוצה

רוצות לקבל עדכונים על הנעשה במדרשה? הזינו את כתובת הדוא"ל שלכם בתיבה והצטרפו לרשימת התפוצה שלנו