בפועל מוזכרים רק בניו של אהרון – 'וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן הַבְּכֹר נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר'. זאת ועוד, התורה אף משחזרת את מותם של נדב ואביהוא ואת חטאם שהביא למותם: 'וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי ה' בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי ה' בְּמִדְבַּר סִינַי וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר עַל פְּנֵי אַהֲרֹן אֲבִיהֶם'. מדוע כאשר התורה מזכירה את תולדותיו של אהרון נחוץ להזכיר גם את חטאם של נדב ואביהוא? וכך מקשה אברבנאל: ' למה באו הפסוקים האלה בין מספר השבטים (פרקים א'-ב') ובין מספר הלווים (פרקים ג'-ד')? והיה ראוי שתולדות אהרן ומשה יימנו בתוך הלויים, להיות מהשבט ההוא. [ועוד] שאמר 'אלה תולדֹת אהרן ומשה' ולא זכר בני משה, אלא בני אהרן בלבד!'. לדעת הרשב"ם סדר הפסוקים דוקא ברור – אלה תולדות אהרן ומשה – תחילה מנה תולדות ישראל ואחר כך תולדות הכהנים ואחר כך תולדות הלוים. לדעת הרשב"ם הפסקה הזו מתארת את משפחת הכהנים ומקומה בין פקודי ישראל לפקודי הלווים. אולם עדיין לא ברור מדוע בניו של משה נעדרו מרשימה זו? רש"י מצטט את דברי הגמרא (סנהדרין יט ע"ב) ללמדנו 'שכל המלמד את בן חברו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו', דרשה זו מסבירה מדוע בניו של אהרון הם חלק מתולדותיו של משה, אבל מדוע בניו הביולוגים של משה נעדרים מהרשימה? הרש"ר הירש מבקש לראות בהעדרם של בני משה כראייה לבחירה של דור המשך על פי כישורים ולא על פי ייחוס. לדעתו הואיל ובניו של אהרון המשיכו את דרכו והם כוהנים יש צורך להזכיר את שמותם. בניו של משה לא קבלו כל תפקיד ציבורי ולכן לא הוזכרו שמותם ובלשונו של הרש"ר הירש:' יש חשיבות לכך, שהכתוב מזכיר גם את תולדות משה, ואף על פי כן אין הוא קורא את בני משה בשמם. שכן רק בעלי עמדה ציבורית – נשיאים או כהנים – נקראים בשם בפרקי הפקודים. אך זה האיש משה לא הלביש את בניו גלימה, ומשרה לא שם על שכמם; אלא הוא הניח להם להיות בטלים בהמון העם – בלא תואר ובלא הדר'. מנהיגי העם נבחרו לא בזכות נפוטיזם או פרוטקציה אלא בזכות כישוריהם, וכן על פי מידותיהם הטובות והתאמתם לתפקיד. וכפי שמדגיש הספורנו על אתר: 'ואלה שמות בני אהרן' כל אחד מהם היה נחשב בשמו, לא מצד שהוא בן אהרן בלבד' . משה לא השאיר לבניו שום פונקציה או מעמד, שכן יהושע היה מתאים יותר להנהגת העם. ההתעלמות מהייחוס מסבירה מדוע התורה חוזרת ומספרת על מותם של נדב ואביהוא, שכן ברצונה להדגיש שעל אף שהיו גדולים מתו, ללא משוא פנים או התחשבות בייחוסם. גם בתקופות מאוחרות יותר שומעים אנו על חכמים, שהתנגדו להתערב במינוי ילדיהם. המשנה במסכת עדויות (ה,ז) מתארת שיחה, המתקיימת בין עקביא בן מהללאל לבנו, וכך מבקש הבן: 'אמר לו: אבא פקוד עלי לחבריך. אמר לו: איני מפקיד. אמר לו: שמא עילה מצאת בי? אמר ליה: לאו! מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך (עדויות ה, ז). עקביא בן מהללאל , שהיה גדול בחוכמה וביראת חטא מסרב לבקשת בנו ואינו מעונין לומר מילה טובה על בנו בפני חבריו לשאלתו של הבן הנעלב ענה לו אביו בתמציתיות ובבהירות: מעשיך הם שיקבעו את עתידך. פסוקים אלו המתארים את דור ההמשך של אהרן ומשה מלמדים אותנו כבדרך אגב, את הצורך להתרחק מנפוטיזם ולהיות נקי כפיים ללא נגיעה אישית במינוי לתפקידים ציבוריים.