יום כיפור – הפטנט להצלחה: העברה על המידות

 

מסופר על חסיד אחד שנהג לתת לרבו חלק מרווחיו, וב"ה עסקיו פרחו ושגשגו. פעם אחת הגיע לבית רבו ולא מצאו, וכששאל היכן הוא השיבו לו בני הבית כי הוא מבקר אצל רבו שלו, החוזה מלובלין. החסיד התפלא לשמוע שגם לרבו יש רב, וכאיש עסקים ערך במהירות את החשבון המתבקש: עד שאני נותן מכספי פדיון לתלמיד – אלך אצל הרב, החוזה מלובלין עצמו. ואכן, מאותו היום ואילך לא ביקר עוד אצל רבו, ובמקומו התחיל ללכת אל החוזה. והנה, אט אט החלו עסקיו להידרדר, עד שירד מנכסיו. החסיד המרושש בא נבוך אל החוזה מלובלין לשאול אותו כיצד זה הצליחו עסקיו אצל התלמיד ואילו אצל הרב כשלו, והלה השיב לו: "כל זמן שלא דקדקת למי אתה נותן את הכסף – גם בשמים לא בדקו אם מגיע לך; אך ברגע שהתחלת אתה לבדוק למי עדיף לתת את הכסף, החלו גם בשמים לבחון אם אין מי שראוי ממך להצלחה…".

 

ברגע שאדם מדקדק – מדקדקים אתו בשמים. הד ברור נוכל למצוא בגמרא המתארת תפילה העולה ובוקעת מפיהם של שני תנאים חשובים, רבי אליעזר ורבי עקיבא:

מעשה בר' אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע ברכות [בתענית על בצורת] ולא נענה. ירד רבי עקיבא אחריו ואמר 'אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה, אבינו מלכנו, למענך רחם עלינו' – וירדו גשמים. הוו מרנני רבנן [היו החכמים מרננים (על הצלחתו של רבי עקיבא מול כישלונו של רבי אליעזר]. יצתה בת קול ואמרה: 'לא מפני שזה גדול מזה, אלא שזה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר על מדותיו (תענית כה ע"ב).

 

רבי אליעזר נהג להקפיד על עקרונותיו בכל מצב, ואילו רבי עקיבא היה מוכן לוותר ולהתפשר בשעת הצורך. רבי עקיבא לא היה גדול בתורה מרבי אליעזר, אולם היכולת שלו לוותר ולהבליג עמדה לצדו בזמן תפילתו. הקב"ה מאמץ את מנהגיו של המתפלל כנגדו. בלשון אחרת מובא בגמרא בראש השנה דף יז ע"א : "כל המעביר על מדותיו, מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר 'נושא עון ועובר על פשע' (מיכה ז', יח) – למי נושא עון? למי שעובר על פשע". רש"י על אתר מסביר: 'שאינו מדקדק למדוד מדה למצערים אותו, ומניח מדותיו והולך לו'. בשפה עממית מתכוון רש"י לאדם אשר אינו מרגיש "הרגשת פראייריות", והוא יודע לשלוט על עצמו ולהבליג בו בזמן שדורכים עליו .

 

בעל 'אורחות צדיקים' מציע בשער הענווה דרך לחזק תכונה זו:

הרבה ענפים טובים צומחים משורש הענווה. העניו הוא סבלן, ומהסבלונות יבוא השלום, ובענווה ישקיט כעס של אדם הכועס עליו, כמו שנאמר (משלי ט"ו, א'): "מענה רך ישיב חמה". והשלום היא מידה טובה מאוד…העניו יש לו חן, שנאמר (משלי, ג', ל"ד): "ולענוים יתן חן".

העניו, תפילתו מקובלת לפני הקדוש ברוך הוא, כי הוא מעביר על מידותיו. ביכולתו של העניו, שאינו חס על כבודו, להבליג ולשלוט בכעסו. מי שביכולתו להעביר על המידות ולשלוט בהן מקבל כרטיס כניסה לפני הקב"ה, ושערי שמים נפתחים עבורו, וכהסברו המופלא של האור זרוע: '… כי כמו שחבירו חטא כנגדו, כן הוא חוטא כנגד הקדוש ברוך הוא. ואם הוא מעביר על מידותיו כנגד חבירו, גם הקדוש ברוך הוא מעביר על מידותיו.  (סימן ל"ד, דיבור המתחיל "ולא").

 התפילות שלנו מתחילות בדוגמה אישית. בראש השנה חתמנו את סדר הזיכרונות כך:

וזכור לנו ה' אלוקנו את הברית ואת החסד ואת השבועה אשר נשבעת לאברהם אהבינו בהר המוריה ותיראה לפניך עקדה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו על גבי המזבח וכבש רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם כן יכבשו רחמיך את כעסך מעלינו ובטובך הגדול ישוב חרון אפך

הפנייה שלנו לקב"ה היא שיעשה את אותו הדבר שעשה בן אנוש, אברהם אבינו, במעשה העקדה – כך ביום הכיפורים אנו מבקשים מהקב"ה שיעביר על מידותיו וימחה פשענו בדיוק כמו שאנחנו משתדלים להעביר על מידותנו. עמידה על עקרונות היא חשובה, אבל לפעמים חשוב יותר להתפשר להבין את האחר. הוויתור וההבלגה הם צורך קיומי במסגרת חברתית. לפעמים אנו נוטים לדקדק יתר על המידה אצל האחר, להעיר לו על כל מה שלא בסדר ולשמור בקנאות על כל מה שמגיע לנו. המסר של הגמרא הוא שעלינו לוותר מדי פעם בפעם, ולא להגן על כל דבר קטן הנוגע לנו. לא נפסיד שום דבר מתדמיתנו, להפך – הענווה היא אצילות נפש, ואם אנו לא נקפיד ונדקדק יותר מדי על חברינו, גם הקב"ה לא יקפיד על חטאינו יתר על המידה, ובע"ה יוציא משפטנו כאור לזכות.

Facebook
Twitter
LinkedIn
Pinterest

עוד בקטגוריה

[kipa_sub_cat]

רשימת התפוצה

רוצות לקבל עדכונים על הנעשה במדרשה? הזינו את כתובת הדוא"ל שלכם בתיבה והצטרפו לרשימת התפוצה שלנו