יש כמה קשרים בין פרשת דברים לתשעה באב, אחד מהם הוא חטא המרגלים. מסורת אבותינו שבתשעה באב נגזרה הגזרה שלא ניכנס לארץ (רמב"ם הל' תעניות ה, ג). בפרשתנו משה מוכיח את ישראל על חטא המרגלים, וכבר נשתברו הקולמוסים על ההבדלים שבין תיאור החטא בספר במדבר ובין התיאור המובא בפרשתנו. ברצוני להתמקד באחד ההבדלים שבשולי הפרשה: "גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה' בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הָעֹמֵד לְפָנֶיךָ הוּא יָבֹא שָׁמָּה אֹתוֹ חַזֵּק כִּי הוּא יַנְחִלֶנָּה אֶת יִשְׂרָאֵל" (דברים א, לז-לח). לכאורה עולה מהפסוקים שמשה לא נכנס לארץ בעטיו של חטא המרגלים. עוד משחר ילדותנו התחנכנו על הפסוקים הקשים שבחטא מי מריבה: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם".האם ייתכן שבפרשתנו מובאת סיבה אחרת למניעת כניסתו של משה לארץ?!
אמנם הרמב"ן מבקש לרכך ולהסביר שאין בכוחם של פסוקים הללו להטיל דופי במוסכמה המקובלת שמשה לא נכנס לארץ בעטיו של חטא מי מריבה. הואיל ומשה מוכיח את ישראל על חטא המרגלים, ולכן נגזרה על ישראל הגזרה שלא ייכנסו לארץ – משה מוסיף לרשימה את עצמו אף שמקור העונש אחר. הסברו של הרמב"ן קשה מפשט המקראות, המצביעים על שמשה נענש מאותו החטא המדובר. ואכן האברבנאל (במדבר כ, א) הלך בדרך אחרת מזו של הרמב"ן, ולדעתו משה נענש בעטיו של חטא המרגלים:
ואמנם חטא משה רבנו עליו השלום, כי כאשר שאלו ישראל (לשלוח) המרגלים, לא אמרו כי אם 'וישיבו אתנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבא אליהן'. והא-ל יתברך לא אמר גם כן כי אם 'שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען' וגו', והנה אדוננו משה הוסיף בשליחות דברים הרבה – כי צוה אותם שיראו 'את העם היושב עליה החזק הוא הרפה, המעט הוא אם רב. ומה הארץ אשר הוא ישב בה הטובה אם רעה… היש בה עץ אם אין, ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים'. והשאלות האלה ששאלו מאתם אין ספק שהיו לכוונה טובה, לשמח את ישראל בבשורות טובות, אבל נמשך מהם מה שנמשך… ולפי שמשה אדוננו צוה בדברים האלה, מה שישראל לא שאלו ולא צוהו הא-ל… ראה הש"י היות משה רבנו ע"ה סבה בזה המקרה, ושהיה מהצדק והדין הישר, שגם הוא, שסבב זה, לא יבא שמה, כי שגגת למוד עולה זדון … ולפי שישראל חטא במזיד, והוא ע"ה חטא בשוגג ובכוונה טובה, רצה הש"י לחוס על כבוד משה, ולא תהיה גזרתו בתוך גזרת העם בפרשת שלח לך אנשים. והאריך עליו אפו כמו שהאריך בזה האופן לאהרן על מעשה העגל עד פרשת מי-מריבה המפורשת בחוקת.
אמנם הבקשה הראשונית לשלוח מרגלים – מקורה בבקשתם של עם ישראל: "ותקרבון אלי כולכם", משה כמנהיג נענה לבקשתם "וייטב בעיני הדבר". אולם מכאן ואילך מתרחשת הטעות. העם ביקש מרגלים כחלק מהתארגנות למלחמה, אולם משה מדעתו מעצים את השליחות ומטיל משימות נוספות על המרגלים, ולכן נדרשו לראות את הארץ וטיבה. כוונתו של משה הייתה חיובית, הוא חשב לחבב את הארץ על ישראל. ואולם אליה וקוץ בה, פעמים שכוונה חיובית עלולה להשתבש – וזה בדיוק מה שקרה. משה ציפה שהמרגלים ישבחו את הארץ ולבסוף הכול התנפץ בפנים. מנהיג חייב לקחבל אחריות על מעשיו גם אם כל כוונתו היא לטובה. אמנם הבקשה באה מן העם, אבל היה על משה להימנע ולא להרחיב את שליחותם למחוזות אחרים שייתכן שיובילו לכישלון.
בלשון המדרש נוכל לראות כיוון דומה:
אמר לו הקב"ה למשה באיזה פנים אתה מבקש ליכנס לארץ משל לרועה שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן ביקש הרועה ליכנס לפלטרין של מלך אמר לו המלך אם אתה נכנס עכשיו מה יאמרו הבריות שאתה השבית הצאן אף כאן אמר לו הקב"ה למשה שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר ואתה מכניס דור אחר עכשיו יאמרו אין לדור המדבר חלק לעולם הבא אלא תהא בצדן ותבא עמהן שנאמר (דברים לג) ויתא ראשי עם צדקת ה' עשה לכך כתיב לא תביא את הקהל הזה אלא שיצא עמך" (במדבר רבה יט).
הקדוש ברוך הוא מבקש ממשה ליטול אחריות ולגלות מנהיגות, שכן לא תיתכן מציאות שבה עם ישראל כולו ימות במדבר ומשה המנהיג ייכנס. משה היה שותף עקיף בחטא המרגלים, ואהרן היה שותף בחטא העגל. כבר בזמן ההוא היה הקולר תלוי בצוואריהם. אולם לא היה ראוי לכרוך את עונש העם עם העונש של משה בכריכה אחת, ולכן העובדות מתגלות לאחר 40 שנה. מן הסתם כשמשה התמקד בחטאם של המרגלים, הוא הרגיש ייסורי מצפון עד אשר זעק מקירות לבו: "גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה' בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם".
ספר דברים הוא תוכחה צרופה של משה, וכשם שמתגלה לפנינו עצמתו של משה בקבלת האחריות, כך גם מתגלה הכנות של משה, ביכולתו לחשוף טפח וטפחיים מהעונש שקבל לאחר חטא המרגלים. הסברים אלו, היוצאים מבית מדרשו של ספר דברים, חושפים פן חדש על הסיבות שבעטיין נמנעה כניסתו של משה לארץ.